זכוי שני כירוגים מגרימת מותה של ילדה שסבלה מפגור קשה ושהתה במעון, הובאה לביה"ח רמב"ם שם נפטרה ונמצאו בגופה חבלות קשות

לאחר שעיינתי בבקשה, בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות שהוצג לעיוני, אני קובעת כי אשמתם של הנאשמים לא הוכחה אף לכאורה, ועל כן אני מזכה אותם מן העבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

להלן נימוקי:

הרקע העובדתי וההליכים :

1.             פלונית זיכרונה לברכה (להלן: "פלונית") באה לעולם ביום 15.1.88 כשהיא סובלת מפיגור קשה ומליקויים גופניים שונים. החל מיום 4.6.97 שהתה במעון "הוד" בחיפה (להלן: "המעון"), כשהיא במצב סיעודי, מרותקת לכסא גלגלים ומשוללת יכולת לתקשר עם סביבתה ולדאוג לצרכיה הבסיסיים.

2.             שני הנאשמים הינם רופאים מומחים בתחום כירורגיית הילדים. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כיהן הנאשם 1 כמנהל מחלקת כירורגיית ילדים במרכז הרפואי רמב"ם (להלן: "בית החולים") ואילו הנאשם 2 שימש רופא כירורג בכיר באותה מחלקה.

3.             ביום 26.1.99 בשעות הצהרים הובאה פלונית לבית החולים על ידי צוות המעון ובתיאום עם הרופאה המטפלת בה, בשל תופעות שונות שיפורטו בהמשך. היא נבדקה, טופלה ואף נותחה על ידי צוות בית החולים על שלוחותיו השונות, לרבות הנאשמים,  אך בסופו של דבר, בשעות הערב, נפטרה.

4.             בעקבות מותה של פלונית פתחה המשטרה בחקירה ולבקשתה נפתחה ביום 8.2.99 חקירת סיבות מוות לפי חוק חקירת סיבות מוות התשי"ח-1958 בבית משפט השלום בחיפה (תיק חס"מ 18/99).

הליכי חקירת סיבות המוות נמשכו מספר שנים, כאשר הפרקליטות מחזיקה כל העת בעמדה ולפיה אין די ראיות להגשת כתב אישום נגד הנאשמים.

בסופו של דבר ניתנו במסגרת תיק החס"מ שני צווי אישום נגד הנאשמים: האחד ביום 14.9.99, והשני ביום 7.7.03 - לאחר החלטת בית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 5190/01) אשר דן בעתירת היועץ המשפטי לממשלה לביטול צו האישום מיום 14.9.99. בקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה ביום 25.3.05.

יובהר כי שתי ההחלטות בתיק החס"מ והחלטת בית המשפט הגבוה לצדק לא הובאו לעיוני, לא ידוע לי מה היו הנימוקים לאותן החלטות, והמידע שפורט לעיל מקורו באמור בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה מיום 4.11.08 אשר הוגשה לעיוני בישיבת 4.5.09, ואשר אליה אתייחס בהמשך.

5.             הפרקליטות מצאה עצמה במצוקה קשה, בבחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי", הפכה והפכה בהחלטה, שקלה את האפשרויות העומדות לרשותה, ובסופו של דבר, פעלה כפי שנצטוותה והגישה ביום 12.12.07, קרוב ל - 9 שנים לאחר מותה של דנה, את כתב האישום בתיק זה, בו ייחסה לנאשמים את גרימת מותה של פלונית ברשלנות.

6.             עם הגשת כתב האישום הגישו הנאשמים, באמצעות באי כוחם, בקשה ליועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, לעיכוב הליכים.

ביום 4.11.08 נתן היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו בבקשה לעיכוב הליכים. מדובר בהחלטה יוצאת דופן, אשר ספק אם ניתנה כמותה אי פעם. הבקשה עצמה נדחתה, ואולם היועץ המשפטי לממשלה טרח ופירט על גבי שלושה עמודים את הנימוקים להחלטתו, תוך הבהרה מפורשת וחד משמעית כי עמדת התביעה על כל דרגיה הינה כי אין בחומר הראיות כדי לבסס את אשמתם של הנאשמים בגרימת מותה של המנוחה (ר' עמ' 2 להחלטה, פסקה ראשונה בפרק ההכרעה).

7.             חרף זאת, החליט היועץ המשפטי לממשלה לדחות את הבקשה מן הטעם שזו מבוססת בעיקרה על טענות ראייתיות הנוגעות לטבורה של החלטת השופט החוקר (בטענות הנוספות לא ראה עילה לעיכוב הליכים), ועל כן יהיה בעיכוב ההליכים משום עקיפת צו האישום. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, אין הוא רשאי להפעיל את סמכותו לעיכוב הליכים בנסיבות כאלו.

היועץ המשפטי לממשלה אף ראה להדגיש ולהבהיר כי החלטתו זו ניתנת בלב כבד, ומתוך הערכה כי אין הצדקה לקיום ההליכים נגד הנאשמים.

8.             אחר כל אלו, הגיעה העת לפתיחת משפטם של הנאשמים בתיק זה. ואולם, נוכח תמימות הדעים השוררת בין התביעה להגנה בתיק זה בדבר התוצאה הראויה (להבדיל מן הנימוקים לה), הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית שאותה הציגו בפני בית המשפט בדיון ביום 4.5.09.

ההסכמה הדיונית פורטה במסמך שכותרתו "הודעה מוסכמת לבית המשפט", ושעיקריה אלו:

                                 א.         לאחר תשובת הנאשמים לכתב האישום תגיש התביעה את ראיותיה בהתאם לרשימת עדי התביעה שבכתב האישום, בהסכמת ההגנה ובלא חקירתם הנגדית של העדים.

                                 ב.         בתום פרשת התביעה תטען ההגנה כי אין לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה ותבקש לזכותם, תוך פירוט נימוקיה בכתב ובעל פה.